לקומו יש אור מיוחד משלה. הוא עולה מן האגם, נע בין ההרים ומתיישב בפנים החדרים באותה איכות שציירים רדפו אחריה במשך מאות שנים. אותו אור ממלא את חדרי קזביאנקה, הכתובת התרבותית החדשה ביותר של לגו קומו, ואולי גם האישית שבהן.
קזביאנקה, שנפתחה בסוף 2024, היא פרויקט הלב של פאולו ואנטונלה דה סנטיס, שם מוכר לכל מי שהתארח בגרנד הוטל טרמצו או בפסלאקווה, המדורגים באופן עקבי בין המלונות המשובחים בעולם. המשפחה הפנתה כעת את מבטה מהאירוח אל האמנות, ויצרה מקום השוכן בין אוסף פרטי, מוזיאון בית וסלון חי.
וילה משנות ה־1930 שקמה לתחייה
הבניין נושא היסטוריה משלו של התחדשות. האדריכל פיירו פונצ'י תכנן את הווילה בשנות ה־1930 עבור משפחה בולטת מתעשיית הטקסטיל, ולימים שימש המבנה כמגורים פרטיים, כאולם תצוגה תאגידי וכמטה בנק. כל שימוש הותיר את חותמו, אך אף אחד מהם לא התאים לאלגנטיות של המבנה.
בחסות משפחת דה סנטיס שבה הווילה לתפקידה הראשוני כבית, אלא שדייריה הם כיום יצירות אמנות. לאורך שלוש קומות וחמישה עשר חדרים, קזביאנקה משדרת תחושה ביתית. אין כאן מסדרונות מוסדיים או קוביות לבנות בבקרת אקלים. הציורים תלויים במקום הראוי להם: מעל אחים, לצד חלונות ובשיח עם נופי האגם הנפרשים מעבר להם.
האוסף: ארבעים שנות תשוקה
קזביאנקה מרגיש שונה ממוזיאון קונבנציונלי מפני שהאוסף הוא אישי. כחמישים היצירות המוצגות מייצגות למעלה מארבעים שנות איסוף של פאולו ואנטונלה דה סנטיס, שנרכשו מתוך אינטואיציה, רגש והנסיבות שבהן נכנסה כל יצירה לחייהם.
האוסף נוטה אל האמנות העכשווית האיטלקית של חצי המאה האחרונה, עם עומק ממשי בזרם ה־Arte Povera, התנועה שצמחה בטורינו ובמילאנו בסוף שנות ה־1960 ואתגרה את המסחור של האמנות באמצעות חומרים פשוטים ורעיונות רציניים. פוגשים כאן את מיכלאנג'לו פיסטולטו, שיצירות המראה שלו סוחפות את הצופה אל תוך העבודה, את ג'אניס קונליס ושירתו התעשייתית, את מריו מרץ ואת האיגלואים הזוהרים שלו, ואת המפות הרקומות של אליגיירו בואטי.
היריעה נפרשת גם מעבר לאיטליה. לחקירותיו המונומנטליות של אנזלם קיפר בנושאי זיכרון ומיתולוגיה יש כאן מקום, לצד הרהוריו המונפשים של וויליאם קנטרידג' על ההיסטוריה וחקירותיה של מרינה אברמוביץ' בנושא הנוכחות. הפרצים המחוותיים של אמיליו וודובה חולקים קירות עם הקומפוזיציות השכלתניות של ג'וליו פאוליני.
אמנות ללא מחיצות
אחת הבחירות הנועזות ביותר של קזביאנקה היא במה שהיא משמיטה: תוויות, שלטים, חצים ומסלולים מוצעים. משפחת דה סנטיס דחתה את המנגנון המוזיאלי המקובל ובחרה לתת למבקרים למצוא את דרכם בעצמם בין החדרים.
״אנחנו אוהבים את הרעיון שהמבקרים יכולים לקחת את הזמן שלהם,״ מסבירה המשפחה, ״אולי לקרוא ספר אמנות, להתבונן ולנשום את החלל.״ האמנות כאן הופכת לחלק מהחדר, והמבקרים יכולים לשהות עמה בקצב משלהם.
גישה זו מהדהדת את מלונות המשפחה, שבהם האורחים מקבלים תחושה של ידידים קרואים. בקזביאנקה, התוצאה נושאת אופי של אוסף פרטי בתוך בית, עם פחות מהכוריאוגרפיה האופיינית למוסד.
קובה: פסטיצ'ריה מילאנזית מגיעה ללגו קומו
הקומה הקרקעית של קזביאנקה מארחת את אחד פתיחי בתי הקפה הבולטים ביותר של לגו קומו בעשורים האחרונים: סניף של פסטיצ'ריה קובה, המוסד המילאנזי שנוסד בשנת 1817.
במשך למעלה ממאתיים שנה שמרה קובה על כתובתה בוויה מונטנפוליאונה, רחוב הקניות היוקרתי ביותר במילאנו, שבו נפגשו דורות של אנשי אופנה, חובבי אופרה ומילאנזים לאספרסו, לאפריטיבו ולמאפים. שמה הטוב חורג הרבה מעבר לאיטליה, עם סניפים בפריז, במונקו וברחבי אסיה המביאים את מסורות קובה לקהל בינלאומי.
כעת מצטרפת אליהם קומו. קובה קזביאנקה מציעה את החוויה המלאה: מאפים מלוטשים המוצגים כתכשיטים, אספרסו איכותי ואווירת האלגנטיות חסרת החיפזון שהמוסד המקורי מטפח כבר דורות. בחדרים המלאים באמנות ומשקיפים אל האגם, גם כוס קפה פשוטה מרגישה כחלק מהביקור.
בואו לארוחת בוקר ושהו מעל בריוש. חזרו לתה של אחר הצהריים עם המיניונים המהוללים של קובה. או תזמנו את הביקור לאפריטיבו, כשהאור מתרכך מעל המים והגלריה והסלון מתחילים להרגיש כמקום אחד. במילות המשפחה, קזביאנקה הוא ״מקום ללגום בו את הזמן״, וקובה מעניקה לביטוי הזה גוון מילאנזי.
מבט קדימה: הסוויטות
בשנת 2026 תוסיף קזביאנקה שלוש סוויטות בקומה העליונה, צעד טבעי עבור משפחה עם רקע אירוח כשל דה סנטיס. קל לדמיין התעוררות בין יצירות מופת, ארוחת בוקר לצד עבודה של קיפר וצפייה בשקיעה מחדרים שבהם האמנות היא חלק מחיי היום־יום.
תכנון הביקור
קזביאנקה מעניקה ללגו קומו דרך חדשה לחוות אמנות: אינטימית, נטולת חיפזון ומעוצבת על פי עינו של אספן. עבור מטיילים שזמנם על האגם מונחה על ידי תרבות לא פחות מנוף, זו הזדמנות לראות כיצד אחת ממשפחות האספנים הגדולות של איטליה חיה עם האמנות שהיא אוהבת.
שלבו בוקר בקזביאנקה עם פסאג'טה ברובע אריגת המשי של קומו, ארוחת צהריים באחת מהטרטוריות ההיסטוריות של העיר, ואולי מעבורת בשעות אחר הצהריים המאוחרות אל בלאג'יו. הביקור משתלב גם במסלול אמנות רחב יותר: התערוכות בווילה אולמו, האדריכלות הרציונליסטית של מבני התקופה הפשיסטית בקומו, ופרסקאות ימי הביניים המפוזרות בכנסיות לאורך האגם.
בכל דרך שבה תתכננו את הביקור, קזביאנקה מתגמל את ההתבוננות האיטית והקשובה שלגו קומו עצמו מבקש מכם.
מידע מעשי
כתובת: Via Lungo Lario Trento 47, 22100 Como
שעות פתיחה: ג׳ 15:00-18:00; ד׳-א׳ 10:00-18:00; סגור בימי שני*
כרטיסים: 15 יורו מחיר מלא; 10 יורו מחיר מוזל (גילאי 15-24); כניסה חופשית עד גיל 14
אתר אינטרנט: casabiancacomo.com
טיפ: בקרו בבוקר של יום חול. הקדישו 90 דקות, ואז תהנו ממאפי קובה מול נוף האגם.
*שעות הפתיחה והמחירים עשויים להשתנות. יש לאמת באתר הרשמי לפני הביקור.
Gallery
